רוני תומר: מוצא העם היהודי ואמונתו- ספר מדהים

ספר רוני גיסי רוני תומר כתב ספר מדהים על מוצא העם העברי והדת היהודית, והתכבדתי לכתוב עליו ביקורת בגיליון החדש של הרופאים "הרפואה". הוא פרופסור לרפואה, אבל סקרנותו הפוריה הולידה את הספר הזה. מי שירצה את הספר יפנה אלי 0545571666 או אל אביבה 0544798761 אהרון תומר, "מוצא העם העברי ואמונתו", באר שבע, 2012, 92 עמ' כריכה קשה. פנחס ענברי, סופר ועיתונאי.     ספרו של אהרון תומר: מוצא העם העברי ואמונתו- כשמו כן הוא – הוא מנסה, תוך ניתוח ביקורתי של טכסט המקרא והשוואתו לטקסטים מצריים ושמיים עתיקים להתחקות אחר שורשיו האתניים של עם ישראל ומקורותיה הרוחניים  של הדת היהודית, ותמצית מסריה ותוכנה. עיקר הגילוי טמון בניתוח השם "יהוה"- לא אמרנו "האל" יהוה, כי "האל" ו"יהוה" הם שני דברים שונים. תוך ניתוח הטקסט המקראי, אהרון תומר קובע כי "אל" היה השם המקורי שאותו הכירו העברים לפני יציאת מצרים, בעוד "יהוה" הוא השם שמשה קבע, והוא קשור לרעיון המונותאיסטי המוחלט, והושפע כנראה מן הדת המדיינית. "יהוה" פירושו: "היה, הווה ויהיה"- כלומר אבסטרקט מוחלט. כפי שאין לדַמּות את האלוהות בפסל, כך גם השם לא יכול לדמות את האלוהות למשהו מוחשי. "אל" היה חלק מן הפנתיאון הכנעני, והיה מוכר לבני ישראל כאל מיוחד להם מכלל בליל האלילים שרווחו במרחב השמי. במאמר מוסגר שלי אפשר להוסיף ש"אל" איננו אלא "איל"- בהמה שעלתה לדרגת אלוהות בגלל כוחה. אהרון תומר מבסס את הנחתו על שורה של פסוקים מן המקרא כמו: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵל מֹשֶׁה…. אֲנִי יְהֹוָה, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם … בְּאֵל שַׁדַּי, וּשְׁמִי יְהֹוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". (שמות, ו. ד.) כלומר: האבות לא הכירו את אלוהים בשמו "יהוה", ושמו נודע למשה לראשונה. ומה שלא פחות חשוב – עצם הכרת האלוהות באה מן הדרום. "יְהֹוָה בְּצֵאתְך מִשֵּעִיר בְּצָעַדְךָ מִשְׂדֵה אֱדֹום" (שופטים, ה, ד). דמותו של משה היא מהותית להבנת עיצובה של הדת היהודית. השם "יהוה" לא היה אמור רק לזקק את הרעיון האלוהות המופשטת לקצה מהותה, אלא גם להבדיל סופית את עם ישראל מן המרחב האלילי השמי. תהליך זה היה ארוך ומורכב, ובימי בית ראשון, ובוודאי בתקופת השופטים, האלוהיות העבריות של "אל" ו"יהוה"  עדיין התערבבו בתוך הפנתיאון הכנעני שעדיין היה מקובל בקרב העברים, אבל "יהוה" היה שם אלוהות מיוחד לעברים לבדם, ולא הונחל לכנענים. מכיוון ש"יהוה" בא מדרום הוא היה נפוץ יותר בתחומי ממלכת יהודה- בעוד שממלכת ישראל "אֵל" עדיין שמר על בכורתו, אף על פי שגם "יהוה" היה קיים שם. מכאן שהשמות הפרטיים המכילים את "יה" כמו "יהוידע" או "חנניה" היו נפוצים יותר ביהודה בעוד השמות המכילים "אל" היו נפוצים יותר בשומרון- "כמו "חננאל", "אלחנן" וכו'. מכיוון שהשם "יהוה" המבטא מונותאיזם צרוף בא מן הדרום, אהרון תומר מחפש את שורשי המונותאיזם היהודי במצרים הפרעונית- וכאן הוא מביא ציטוטים מן הדת המצרית העתיקה הדומים להפליא לעקרונות דתו של משה. כך למשל: "אלוהים הוא אחד ויחיד ואין אל קיים מלבדו, לא ניתן לדַמֹּותו בפסל או בכל תמונה" (פפירוס מצרי, 4700 לפנה'ס). מכאן הוא מסיק כי שוחרי הדת המונותאיסטית במצרים לא יכלו להתמודד מול הפנתיאון האלילי העשיר והמושרש כל כך בתרבות הפרעונית עד כי חיפשו להם נחלה חדשה דרך סיני – והמדיינים – אל שבטי ישראל. שבט לוי שהיה מחותן על יתרו כהן מדיין לא זכה לקבל נחלה בקרב שבטי ישראל, ומרובים השמות בעלי מקור מצרי בתוכו, בעוד שמות ממקור מצרי לא קיימים בקרב יתר השבטים.  מכאן ש"יציאת מצרים" לא הייתה דווקא הגירה המונית של עם ישראל ממצרים לכנען, אלא יותר נדידת רעיונות דרך שבט לוי והמדיינים. הוא מפנה את תשומת לבנו לעובדה כי אין שום רשומה מצרית לאירוע כל כך מרשים של יציאת מצרים בעוד המצרים רשמו כמעט כל דבר בלוחות שלהם, אבל שרידי אתר פולחן מדייני שנחשף בנגב דומה מאוד לתיאור המשכן של שבטי ישראל קודם בניית המקדש. בעוד שאת שורשי האמונה המונותיאיסטית מצא אהרון תומר במצרים- שם הרעיון המונותיאיסטי כשל בשל ריבוי האלילים, הרי השורשים האתניים של העברים הם דווקא צפונה – בארם. "ארמי אובד אבי" הוא רק פסוק אחד המעיד על המודעות של העברים לקשר הגנאלוגי שלהם לארם. אבל כשם שהעברים ביקשו לשים להם מחיצה בינם לבין הפגניות הכנענית, כך הם ביקשו לחצוץ בינם לבין מקורם הארמי, ולנתק את הקשר שלהם עמם. הדבר בא לידי ביטוי  באירוע הציורי של הקמת הגַלעֵד בחורן, ציון הגבול שהבדיל בין ישראל לארם. ההבדלה לא הייתה רק טריטוריאלית אלא גם לשונית. על אף שיעקב ביקש לשאת את בנות משפחתו הארמיות, דוברות הארמית – את ציון הגבול עם לבן הוא קבע בשני שמות- עברי "גַלעֵד" וארמי "יגר שהדותא". אימוץ השפה העברית נועד לנתק את הקשר מן הארמיות. יש כאן הבדלה בתוך הבדלה- האבות רצו לשאת את בנות משפחתם הארמיות כדי להיבדל מן הכנענים ולא להתחתן בהם, אבל אחרי שקבעו את השושלת של המשפחה במנותק מן הכנענים, הם  השתלבו במסורת הלשונית של ארץ כנען כדי להבדל מן הארמים. כלומר: גם בעיצוב עקרונות הדת וגם בעיצוב הדנ'א האתני- העברים ביקשו להיבדל מסביבתם. "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אבל זה היה תהליך ארוך ומורכב, ולקח זמן רב עד שהבשיל מאות שנים אחרי משה. דווקא חורבן בית המקדש השני האיץ את "הפשטת" הדת היהודית באופן שהרחיק אותה מאוד מן הנצרות. אהרן תומר שם לב כי דווקא בהגדה של פסח דמותו של משה נמחקה. אדרבא, מן הראוי היה כי דווקא בהגדה של פסח יתנו כבוד ויקר למשה, האיש אשר חולל את יציאת מצרים, אבל כותבי ההגדה דאגו חזור והדגש כי  יי עצמו הוא זה אשר חולל את יציאת מצרים "ויוציאנו יי ממצרים… לא על ידי שליח… אני, ולא שליח, אני יי אני הוא ולא אחר". אהרון תומר קושר זאת לציווי האלוהי החד משמעי על משה שלא להיכנס לארץ המובטחת, וכי מקום קבורתו לא נודע. זאת על מנת למנוע האלהה של האיש משה כדי לקבע את המוחלטות של רעיון האלוהים המופשט. את העקרונות האלה קבע סופית "הנשר הגדול", הרמב"ם אשר פסל פולחני קברים וכיוצא בזה  – וכאן נקבע ההבדל הראשי מול הנצרות אשר מאליהה בן אנוש. אהרון תומר קובע בצער כי היהדות בת ימינו איננה מתמודדת עם האתגר הרוחני ששמו לפניה משה והרמב"ם. היא מכתירה משיח ומקדשת קברים. זה רק "קצה המזלג" מספר מעניין ומקורי אשר לא רק מנסה להתחקות אחר שורשינו, אלא גם מאתגר אותנו לגבי עתידנו- האם היהדות של ימינו היא המשך ליסודות שמשה הניח והרמב"ם ביסס, או שמא חלילה חזרנו לאחור?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s