ובעכו שלח הירח חוטי כסף קסומים אל המסגד והפך את כיפתו הירוקה הכהה לחומה נוצצת, מתרפקת על הצריח גבה הבימה, האפור אפל. סעיד קולה הקפה וכמה מן הזקנים חרושי הפנים ישבו על שרפרפים נמוכים שעונים על חומת המסגד והכו בקצב חדגוני על הגתות הקטנות שהיו מונחים על ברכיהם וכתשו את הפולים הפריכים ואת אניצי ההל הזקורים לעיסה אחת. מכות העץ והברזל עלו וירדו, מהרו והרפו בקצב אחד שהיה ידוע להם היטב, והם נשאו קולם בשיר שעלה וירד הסתלסל ורפה כקצב הכתישה. הניחוח הטוב התפשט למרחוק, והתערב בריח המלח והאצות שטיפס מן החומה.
ובכפר הלכה ילדת רועים קטנה שחורה כעורב, עטופה במחלצותיה הכהות, וגדילי צמותיה שזורים בחוטי כסף וזהב אל הבאר. העלתה והורידה, העלתה והורידה משכה וגלגלה את הכד אל מימיו הנוצצים וניערה אל גרונה עד שרוותה.
על גב סופה 
פרסם את זה מחדש ב-על גב סופה.