השקה בבית הסופר- על גב סופה- אלי תומר: המחברים מצליחים לחדור לנפשם של הגיבורים כאילו הם מכירים אותם אישית

שבילים

 

אלי תומר – דברים על הספר "על גב סופה" מאת אביבה ופינחס

 

אני רוצה לסקור בקצרה את הספר "על גב סופה" של אביבה ופנחס. הספר הוא רחב יריעה, ולכן אני אסתפק רק בציון הדברים המיוחדים שיש בו. אלה שעושים אותו לספר מקורי ומעניין. ובכן, הנושאים שמצאתי לראוי לציין הן:

 

נושא א. עלילה מורכבת – מתארת בעצם שלושה דורות ונפרשת על מספר ארצות

הדור של ההורים כולל את מכרם ואולה, הוריה של הולידיי גיבורת הסיפור. שמעון וכרמן הוריו של אדוארד, אף הוא גיבור ראשי בסיפור. בדור השני נמצאים אדוארד, הולידיי, ואחותה ז'ורז'ט. והדור השלישי: הם ויולט ורוברט הילדים של הולידיי ואדוארד,  ואורי – החבר היהודי של ויולט. כאמור, גם העלילה חובקת עולם, והיא מתרחשת בישראל, איטליה וארה"ב. הזמן בסיפור אינו מתקדם בצורה ליניארית, אלא יש מעברים בין הדורות וגם בין זירות הפעולה. לדעתי, הספר מצליח לשלב בין הנרטיבים האלה, והם מתרחשים יחד, שלובים זה בזה.

 

נושא ב. הבנה מקרוב של האוכלוסייה הערבית, הן הנוצרית והן המוסלמית בימים שלפני קום המדינה. בעצם, יש כאן מבט מיוחד על מגזר זה, על צבעיו השונים, על המסורת שלו, על בעיותיו, ומאבקו ביהודים ובאנגלים. תחום זה מופיע או נסקר מעט מאוד, אם בכלל, בספרות העברית בארץ. לאחר קריאת הספר מגלים לפתע תובנות חדשות לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי, כאלה שלא מוצאים בספרי ההיסטוריה ולא לומדים בבית הספר. דוגמה: על הביקור באיטליה (פרק 9) הולידיי לאחותה: "גם כשרציתי ללכת חבוקה ברחוב, הוא סירב. זה לא מכובד, הוא אמר. בטח, אמרה ז'ורז'ט. שארף – כבוד. כל הזמן הם דואגים רק לכבוד". ועוד – דברי שיח' מוסטפה הדרשן (פרק 6): "אתה שואל אותי מי היו הצלבנים? הרי עכו מלאה מטומאתם. הם הנוצרים הפראנג'ים שבאו מעבר לים.. הוא הצביע אל צלב הכנסיה שהציץ מבעד לגגות. כל עוד יהיה הצלב גבוה מצריח המסגד, יעמוד האיסלאם בשיפלותו".

 

נושא ג. מבט פסיכולוגי מעמיק לתוך עולמן של הדמויות. ההרגשה היא שהמחברים מכירים את הגיבורים באופן אישי. הם מצליחים לחדור לתוך נפשן של הדמויות, פעולה שגורמת להן להיות דמויות עגולות (בניגוד לדמויות סטריאוטיפיות), ויתרה מזו – גורמת לקורא לחוש אמפתיה אליהן ולהזדהות איתן. זאת למרות שעבור הקורא של ימינו הן דמויות זרות מעולם אחר. כמעט כל דמות, ובוודאי הדמויות הראשיות, מוגשת לקורא עם הרקע שלה, המטרה שלה, והדילמות שלה. דוגמאות: משחק הקלפים – בעצם זהו דו-קרב פסיכולוגי בין שני גברים. וזהו גם אחד השיאים בסיפור. על מה הם בדיוק שיחקו לא אספר, כדי לא לקלקל למי שעוד לא קרא. אבל אומר שיש כמה אספקטים שונים ותובנות ממשחק זה על תרבותם של שניים מגיבורי הסיפור. ציטטה – "ישבו כאותם חיילים יוונים, ידם האחת זורקת הקוביות וידם השנייה כבר נתונה לאחוז הכידון… על מה אנו משחקים? שאל אבו-אחמד, וקולו כקול חלילו של רועה… על השארף  על הכבוד. אמרתי לך. ואדוארד הטיל קלף על השולחן." דוגמה נוספת: יחסו של אבו-אחמד לאדמה (פרק 6). "הדברים היו רחוקים מבינתו של אבו-אחמד, ולא נקלטו בנפשו הכפרית חוץ מדבר אחד – האדמה. כפלאח בן פלאחים מדורי דורות, שכל חייהם רכונים אל האדמה, ואותה אדמה היא כל עולמם, חייהם ומותם, הוא לא יכול היה לשוות בנפשו שאותה אדמה שהיא כל הוויתו, תילקח ממנו.

 

נושא ד. תיאורים עסיסיים של נוף, מאכלים ולבוש. תיאורים אלה השזורים במירקם של העלילה הם שצובעים אותה ומוסיפים לה ניחוחות מגרים. הקורא הוא לא רק קורא. הוא גם רואה, מריח וטועם.

דוגמאות: תיאור השוק בכפר (פרק 5): " השוק היה בית אבן מוארך בעל קשתות ובו כוכים קטנים ששימשו כחנויות זעירות… בליל ריחות של דגים טריים: דגי בורי, מושט, לוקוס, תמנונים וסרטנים, חלקם עדיין מפרפר ברשתות הדייגים. ערימות צבעוניות של תבליני הל, בהארט, כורכום ופלפל הציפו את השוק ההומה במוכרי ירקות, רוכלי סידקית, סוחרים זעירים ופלאחים" או – מאכלים בחתונה: "ריח המאכלים המהבילים נישא למרחוק. האוזי: כבשים רכים ממולאים בבשר אורז שקדים וצנוברים, אפויים בתנור… קובות בורגול, ערימות דגים ליד קערות אורז גדולות, הערק המפורסם של הכפר שסונן מענבים במבשלות ביתיות, בטעמו המיוחד המתקתק-עדין… מגשים עמוסי מלפוף ובקלאוות כיד המלך". דוגמה של תיאור נוף בגליל (פרק 13): הן שעטו לאורך השביל הכבוש, במעלה ההר אל מבצר הצלבנים ההרוס – המונפור. גם בעיצבונו היה מעורר כבוד. רם ונישא על האדמות הרחבות למלוא כל העין. השביל הצר עבר דרך עצי אלון ואלה שהפיצו למרחוק את ריחם. בצידי השביל היו שיחי צבר מנומרים נושאי פירות כתומים. בפי הילדים כונה המבצר "ארמון האוצרות".

 

נושא חמישי ואחרון נושא ה. וזהו נושא אחרון – הדילמות והשאלות שהספר מותיר לקורא. ספר טוב, כמו סרט טוב או הצגה טובה, אינם מסתפקים בחוויה של הנאת הקריאה או הצפייה המוענקת לקורא או לצופה. הם גם משאירים לו חומר למחשבה, סוגיות ודילמות שהוא חושב עליהם גם לאחר סיום הקריאה. וגם הספר "על גב סופה", או בעצם, המחברים שלו, עושים זאת.

דוגמאות לדילמות והתלבטויות בעקבות הספר:

נקודה 1: האם הייתה מספיק תקשורת בין היהודים והערבים בתקופה של התחלת יישוב הארץ? נראה שהצדדים היו רחוקים זה מזה בכל תחום אפשרי, כולל דת, מסורת, תרבות ושפה. וכנראה שלא היה ניסיון אמיתי ורציני להתקרבות והבנה. ועכשיו, אנו יכולים לשאול את עצמנו – מה היה אילו. מה היה קורה אילו כן הייתה תקשורת בין שני הצדדים. מצד שני – האם יכלה להיות תקשורת בכלל? בספר מתואר משבר ביחסים בין הולידיי ואדוארד כאשר היו כבר נשואים. וסיבת המשבר – הולידיי ביקרה עם אחותה בבית של משפחה אחרת בכפר, ללא ליווי או אישור של בעלה. ועולה השאלה – האם מרחק כזה בין תרבויות היה בכלל מאפשר תקשורת והבנה.
נקודה 2. מוטיב האדמה וחשיבותה: בתנ"ך מסופר על אברהם שעשה הפסקה בנדודיו, חנה בבאר שבע ונטע שם עץ אשל. "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם–בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם" – בראשית, פרק כ"א פסוק ל"ג. חכמי התלמוד מעירים על כך, שהכתוב לא התכוון רק לפשט, כלומר לעץ האשל, אלא לאש"ל בראשי תיבות שהם "אכילה, שתייה, לינה". ולמה הכוונה? למידת הכנסת אורחים. וזה משום שאחווה ואהבת האדם הינם חשובים יותר מנטיעות ומאדמה. וכאן נחזור לסֶפֶר ועל הדגשים שלו על האדמה וחשיבותה, הן לערבים והן ליהודים, עד כדי "ייהרג ולא יעבור". בספר מופיעה אנקדוטה על אביו של אדוארד שלא האמין לו שהוא אינו מוכר אדמות ליהודים, ולכן הוא התכחש אליו וגירש אותו מביתו. גישה זו היא מעבר לכל אופציה וכל פשרה אפשרית. וגם פה ניתן לשאול את עצמנו – ומה היה קורה היום? ומה אצלנו, האם גם אנו נקלענו לתפיסה זו? האם גם היום אצל הערבים ואולי גם אצל היהודים האדמה היא מעל הכול?
נקודה 3. הסיפור על ויולט ואורי, שני צעירים, ישראלי וערביה, שהתאהבו. סיפור זה מעלה תהיות: לו הייתה אהבה בין צעירים משני עמים שונים מתממשת – מה היה קורה? איך היו מתקבלים על ידי שכניהם ומכריהם היהודים והערבים? האם היו נאלצים לעזוב את הארץ? ואולי היו מצליחים לחיות כאן וגם להוות דוגמה לאחרים? ומעבר לכך – מה היה קורה היום במצב כזה?

 

לסיכום, יש לפנינו ספר רב צדדי ועשיר. מוצאים בו סיפור וגם מתח, ריחות וטעמים, וגם מבט שונה ומעניין על התקופה ותרבותה. אני נהניתי לקרוא בו, ויותר מפעם אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s